החלטה בתיק עמל"ע 43582-07-12

1.         בפניי בקשה של עו"ד שרה מזרחי (המערערת), לבטל ולשנות פסק דין, שניתן בהסכמה, עקב טעות.

2.         בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (וולפסון עמוס, יו"ר - אב"ד; מיליס יואב, עו"ד - חב"ד; ברגמן דותן, עו"ד - חב"ד), בתיק בד"מ 32/11, הרשיע את המערערת בעבירה של ניגוד עניינים בניגוד לכלל 14(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התש"מ-1980 (להלן - "כללי האתיקה"), וזיכה אותה מחמת הספק מן העבירה על פי סעיף 36 לכללי האתיקה, וכן זוכתה היא מן העבירות לפי סעיפים 53 ו-61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן - "החוק").

3.         הנסיבות של האירועים נשוא כתב האישום קשורים בהליכים משפטיים, שבהם היו מעורבים המשיבה וארבעת אחיה, שהיו בעלי נכס משותף. התביעה הייתה לפירוק שיתוף, ותביעה לפיצויים נגד אחד האחים (יצחק).

המשיבה ייצגה את האח יצחק הנ"ל, בהליך שבו הייתה, לדבריה, רק משיבה פורמאלית, ובתביעת הפיצויים שבה לא הייתה צד כלל.

המערערת, בשלב הראשון, קיבלה היתר מוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, לייצג את יצחק, בהליכים הנ"ל.

בשלב מאוחר יותר, הוגשו נגד המערערת, אישית, במהלך התיק האזרחי האמור, הליכי    צד ג.  המערערת התגוננה נגדם, ובד בבד, המשיכה לייצג את אחיה יצחק.

בשלב זה, ניתנה החלטה שניה של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, לפיה על המערערת להשתחרר מייצוגו של אחיה יצחק, מחשש לניגוד עניינים, בשל הליכי צד ג שהוגשו נגד המערערת, אישית.

המערערת פנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והגישה עתירה כנגד לשכת עורכי הדין, אך חזרה בה מן העתירה, והיא נמחקה.

גם לאחר התלונה שהוגשה נגד המערערת ללשכת עורכי הדין, המשיכה המערערת בייצוג הנ"ל, ואף הגישה תצהיר עדות ראשית.

4.         בית הדין המשמעתי המחוזי, גזר על המערערת עונש של חודשיים השעייה על תנאי, למשך שנתיים, אם תעבור על כלל 14 לכללי האתיקה. עונש מקל זה, נקבע, במיוחד, לאור נסיבותיה האישיות (גילה ומצבה הבריאותי) של המערערת, והבנה כי אינה עוסקת במקצוע עריכת הדין מזה שנים רבות, ועיסוקה בסכסוך המשפחתי הנ"ל, הוא, למעשה, עיסוקה היחיד מזה זמן רב כעורכת דין (סעיפים 4-5 לגזר הדין; לעניין מצב השמיעה של עו"ד מזרחי, יש התייחסות מיוחדת בסעיף 6 לגזר הדין).

בית הדין המשמעתי המחוזי הוסיף וקבע, בסעיף 11 לגזר דינו, מיום 1.2.11, כי אם תודיע הנאשמת (המערערת שבפניי) לבית המשפט על הפסקת ייצוגה את אחיה, תוך יידוע הקובל מטעם לשכת עורכי הדין על הפסקת הייצוג, בתוך 90 יום, כי אז יבוטל עונש ההשעייה על תנאי, ויוותר על כנו העונש של אזהרה.

5.         שני הצדדים הגישו ערעוריהם לבית הדין המשמעתי הארצי (בד"מ 32/11, 37/11, בהרכב עו"ד שלמה ארדינסט, אב"ד; עו"ד עופר נחמה - חב"ד; עו"ד ברק טל - חב"ד).

ביום 21.6.12, ניתן על ידי  בית הדין הארצי פסק דין מפורט, שבו התקבל ערעור הלשכה, בכך שההרשעה של המערערת תהיה גם בעבירה לפי כלל 36 לכללי האתיקה, וסעיף 61(3) לחוק.

כמו כן, ביטל בית הדין המשמעתי הארצי את ההתנייה של עונש ההשעייה (אם תפסיק המערערת את ייצוג אחיה בתוך 90 יום), ונותרה על כנה ההשעייה על תנאי, ובוטל עונש האזהרה.

6.         ערעורה של המערערת לבית משפט זה, שנכתב על ידה (היא לא הייתה מיוצגת), היה רחב, והתייחס למכלול הנושאים שעלו.

היא עתרה לכך שבערעור תיקבע אי הרשעתה בעבירות של כלל 14(א) וכלל 36(א) לכללי האתיקה, וביקשה כי לא תורשע על פי סעיף 61(3) לחוק.

כן קבלה על חומרת העונש.

לבסוף, ביקשה לזכותה מטעמי הגנה מן הצדק.

הצדדים הגישו עיקרי טיעון, על פי החלטתי בנדון.